שימו לב! קישור להורדת הסיכום מופיע בסוף העמוד. כדי לצפות בו לאחר ההורדה יש להשתמש בתוכנה Acrobat Reader.

תוכן עניינים:
1. שומנים
2. חלבונים 
3. ויטמינים
4. שלבי המחקר המדעי 

dd

שומנים:

החומרים השומניים בנויים מהיסודות: פחמן (C), מימן (H) וחמצן (O). בשל הסידור השונה של האטומים במולקולות השומן, תכונות השומנים שונות לגמרי מתכונות הפחמימות: לדו', חד-סוכרים ודו-סוכרים מתמוססים במים, ואילו השומנים לא מתמוססים כלל. כשמערבבים את השומנים במים נוצרות 2 שכבות נפרדות – השמן צף.

לחומרים השומניים יש מגוון תפקידים בגופם של היצורים החיים:

1.       בניית קרומי תאים בכל היצורים החיים

2.       בבע"ח – השומנים משמשים כמבודדים מפני קור וכשכבת הגנה מפני חיכוך.

3.       בצמחים – השומנים מפחיתים איבוד מים מהעלים (לא בצמחי מים).

4.       פירוק השומנים מכיל פי 2 יותר אנרגיה מאשר פירוק פחמימות בכמות זהה. לכן הם מהווים מקור מצויין להפקת אנרגיה ביצורים חיים.

כמו כן, השומנים מתחלקים ל-2 קבוצות עיקריות:

1.       שומנים – המצויים בבעלי חיים, מוצקים בטמפ' החדר ומורכבים מחומצות שומן רוויות במימנים.

2.       שמנים – המצויים בצמחים, נוזליים בטמפ' החדר ומורכבים מחומצות שומן לא רוויות במימנים.

א. P/S:

P/S הוא היחס שבין חומצות השומן הלא-רוויות לבין החומצות הרוויות שנמצאות במזון מסויים:

ככל שהערך P/S גדול – כמותן היחסית של החומצות הלא-רוויות גדולה, ולהיפך – ככל שהוא קטן כמותן של החומצות הרוויות גדולה. לכן, עדיף לאכול מאכלים שבהם הערך P/S גדול.

ב. כולסטרול:

הכולסטרול מקורו במזון ובייצור עצמי של הגוף על ידי הכבד. הכולסטרול נמצא בדם בתוך חלקיקים המכילים גם חלבון, ובאמצעות זרם הדם הוא מגיע אל כל תאי הגוף. יש סוגים שונים של חלקיקים, בהתאם לגודלם, למשקלם ולהרכב השומנים והחלבונים שלהם. שני הסוגים העיקריים הם:

 מחקרים רבים מראים שבין הסובלים ממחלות לב, גבוה מספרם של האנשים שרמת הכולסטרול בדמם גבוהה, בהשוואה לשאר האוכלוסייה. כדי להימנע ממצב של סתימת כלי הדם (שעלול לגרום למחלות לב), יש להפחית באכילת מזונות עשירים בכולסטרול ובשומנים מהחי – כמו: בשר (עם שומן), ביצים, חמאה ושמנת. עם זאת, אין להימנע לחלוטין מאכילת חומרים שומניים, מכיוון שהגוף נזקק לחומצות הכרחיות שאותן הוא לא יכול ליצור בעצמו. לכן, עדיף לאכול שומנים מהצומח – במזון צמחי אין כולסטרול ואין בו הרבה חומצות שומן רוויות.

חלבונים:

החלבונים הן מולקולות אורגניות בעלי חשיבות אדירה בחיי האורגניזמים. הם בנויים מאטומי פחמן (C), חמצן (O), מימן (H), ובנוסף גם מזרחן (P) וגופרית (S).

החלבונים הן שרשראות ארוכות הבנויות מיחידות מבנה שנקראות חומצות אמיניות. ישנם 20 סוגים של חומצות אמיניות, מהם מורכבים החלבונים השונים בכל היצורים החיים.

המגוון הרב של החלבונים נובע ממספר הבדלים:

1.       סדר החומצות בחלבון

2.       סוגי החומצות בחלבון

3.       אורך החומצות בחלבון

 כמו כן, לחלבונים גם מספר תפקידים עיקריים:

1.       חלבוני מבנה – חלבונים המשתתפים בבנייה של תאים בגוף היצור החי.

2.       נשאים – חלבונים הנקשרים לחומרים מסויימים ונושאים אותם ממקום למקום בגוף או מחוץ לתא פנימה (ולהיפך). לדו': ההמוגלובין, ממרכיבי כדוריות הדם האדומות ומשמש כנשא של חמצן בדם.   בנוסף, כל החלבונים המצויים בקרומי התאים ומעבירים חומרים ספציפיים, כגון סוכרים, חומצות אמיניות, ועוד – הם נשאים.

3.       הורמונים – חלק מההורמונים בגוף הם חלבונים. לדו': האינסולין – הורמון המופרש מהלבלב ומשפיע על תאי הגוף השונים. מטרתו – לקלוט סוכרים בצורה מהירה יותר.

4.       אנזימים (זרזים) – מזרזים תהליכים כימיים (פירוק או הרכבה). לדו': עמילז, אנזים המזרז פירוק של עמילן.

5.       נוגדנים – מולקולות חלבון המהוות חלק ממערך ההגנה של גוף האדם (מערכת החיסון). תפקידן לזהות גופים אנטיגנים (גופים/מולקולות) זרים, ואחר כך הן מתחברות אליהם ומשמידות אותם ע"י כדוריות דם לבנות. הנוגדנים הם ספציפיים – כל נוגדן מזהה אנטיגן זר מסויים.

א. דוגמה לפעילות אנזימתית ע"י החלבונים:

  מי החמצן לא רצויים לגוף, ולכן הוא ממהר לפרק אותם בעזרת האנזים קטלז. האנזימים מזרזים תהליכי בנייה ופירוק – כאן הקטלז מזרז את פירוק מי החמצן.

 ·          ניסוי:

1.       טפטפנו מי חמצן על כבד טרי (שמכיל קטלז) => השתחררו בועות של חמצן.

2.       טפטפנו מי חמצן על כבד מבושל (שמכיל קטלז מפורק/לא פעיל) => לא השתחררו בועות חמצן.

 ב. חומצות אמיניות הכרחיות:

גופינו מסוגל לייצר רק חלבונים מהחומצות האמיניות, אך ישנם 7 סוגים של חומצות אמיניות שהגוף לא מסוגל לייצר – חומצות אלה נקראות הכרחיות כי אנחנו חייבים לקבלם במזונינו. מזונות עשירים בחלבונים המכילים את החומצות האמיניות הללו מקורם מהחי: בשר, עופות, דגים (בע"ד).  מזון מהצומח שעשיר בחלבונים: סויה, אגוזים ושקדים.

ויטמינים:

הויטמנים (ויטה=חיים) הם חומרים אורגניים המצויים בגופם של היצורים החיים בכמות קטנה. הם חיוניים לקיומם של תהליכים שונים בתאים. בני האדם ורוב בעלי החיים חייבים לקבל את הויטמינים במזונם, צמחים וחיידקים יודעים לייצרם בעצמם.

הויטמינים מתחלקים לסוגים שונים לפי במנה שלהם ופעולתם בגוף האדם – לדו': ויטמין B1 מסייע לפעילות תקינה של מערכת העצבים (ילדי רמדיה סבלו מחוסר בויטמין זה במזון התינוקות), או ויטמין A המסייע לראיית לילה תקינה.

 א. הדומה והשונה בין המלחים והויטמינים בגוף:  

שלבי המחקר המדעי:

          א.          תופעה – תופעה מעניינת אותה החוקר רוצה לבדוק

          ב.          שאלת המחקר – שאלה ספציפית לגבי התופעה הנחקרת

          ג.          השערת המחקר – הסבר אפשרי לשאלת המחקר

          ד.          תכנון ניסוי –        1. גורם נבדק (מושפע): המשתנה התלוי

                                     גורם בודק (משפיע): המשתנה הבלתי-תלוי

                             2. בידוד משתנים:

גורם משתנה (בלתי-תלוי)

גורם תלוי – נמדד כתוצאה מהניסוי

גורמים קבועים – כל שאר הגורמים בניסוי

                                     3. חזרות:

                                                       על מנת לוודא שהתוצאות המתקבלות תהיינה מהימנות                                                                                                                                                                 

                                               יש לחזור על הניסוי מס' פעמים (לפחות 3) כדי למנוע                                                                                                          

                                                       קביעת תוצאות והסקת מסקנות שגויות.

                                     4. בקרה:

ביצוע הניסוי בד"כ ללא ההשפעה של הגורם הבלתי-תלוי.

 הבקרה מתחלקת לשני סוגים:

                                                                                           א.          בקרה חיצונית: ביצוע הניסוי ללא ההשפעה של הגורם הבודק והשוואה אליו.

                                                                                           ב.          בקרה פנימית:  השוואת כל אחת מהבדיקות זו לזו.